ע"פ 2035/16

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את שני חלקי ערעורו של המערער, תוך הדגשת הכלל שלא להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בעובדות ובמהימנות, אלא בקיומן של נסיבות חריגות. בית המשפט שב והדגיש את יתרונו של בית המשפט הפרוצדורלי בהערכת מהימנות עדים, במיוחד בתיקי עבירות מין שבהם העדות נעדרת פעמים רבות ראיות חיצוניות ומסתמכת במידה רבה על הערכות מהימנות. המערער טען כי היו סתירות משמעותיות בעדותה של המתלוננת בשל השפעת אלכוהול וטען ל"שינוי לב" בהסכמה במהלך האירוע. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה פגמים מהותיים בממצאיו של בית משפט קמא. הוא הצביע על כך שסתירות קלות בעדויות על עבירות מין נפוצות בשל אופיין הטראומטי. בית המשפט קבע כי גרסתה של המתלוננת אמינה וקוהרנטית, וכי הימצאות אלכוהול אינה מערערת את גרסתה, ואף לא את הקביעה כי מחאתה נעשתה לפני החדירה. מהימנותו של המערער הוטלה בספק גם בשל גרסאותיו המשתנות. בית המשפט גם אישר את גזר דינו של בית משפט קמא, ומצא אותו עולה בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות, ובמיוחד מדגיש את חומרתן של עבירות מין. בהחלטה הודגש כי מעשיו של המערער התעלמו מהאוטונומיה של המתלוננת ומזכותה לשלמות הגוף, וכי העונש שנגזר היה הולם בהתחשב בנסיבות. בסופו של דבר, הערעור הן על גזר הדין והן על גזר הדין נדחה, בהסכמת כל השופטים המעורבים.