רמ"ש 20901-01-21

תקציר

פסק הדין דן בשאלה האם פסיקה קודמת של בית הדין לקריות מהווה פעולה של בית המשפט בנוגע לתביעה לדמי שכירות. הערעור מבקש לדחות על הסף את התביעה לדמי שכירות. הסוגיה הראשונה היא האם פסק דינו של בית הדין בקריות, מיום 24.02.2020, מהווה מעשה בית משפט למרות שלא התקיים כל דיון או הכרעה בנושא. המסקנה היא שלא, שכן פסק הדין אינו דן לגופה של התביעה או מכריע בה, ואינו מכריע במשתמע בשאלה עובדתית מסוימת. שתיקתו של פסק הדין בעניין מתפרשת כלאקונה, שאינה מקימה מעשה בית משפט. דחיית התביעה על הסף אינה ראויה, שכן לטענת המשיבים יש יסוד ואין להענישה, בשל פגם בהליך המשפטי בבית הדין לקריות. יתר על כן, גם ההתייחסות של פסק הדין להחלטת הבהרה פגומה. בית הדין הקריות נתן החלטה זו לאחר מתן פסק הדין, בהיעדר סמכות לעשות כן לאחר שבית המשפט קם. ההחלטות הנוגעות להבהרה זו בטלות אפוא ואינן רלוונטיות להליך הנוכחי. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית: פסק דינו של בית הדין הקריות אינו מהווה מעשה בית משפט, והחלטות ההבהרה ניתנו ללא סמכות. המבקש נדרש לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים, וניתן לפרסם את ההחלטה בעילום שם.