ע"פ 6918/21

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט לערעורים את עניינו של מערער שהורשע בסחיטה והחליט לקבל את הערעור בחלקו. בית המשפט הגיע למסקנה כי עונשי המאסר על תנאי שנגזרו על המערער, אשר נקבעו תחילה לריצוי מצטבר, צריכים במקום זאת לרוץ במקביל לעונשו העיקרי, והתוצאה היא תקופת מאסר כוללת של 10 שנים. השופט א' שטיין הכיר בכך שבדרך כלל ערכאת ערעור לא תשנה גזר דין של ערכאה נמוכה יותר, אלא אם כן נפלה טעות משמעותית או סטייה מהנורמות שנקבעו. עם זאת, במקרה זה, אופיים המצטבר של עונשי המאסר על תנאי הוגדר כחמור יתר על המידה. חרף טענותיו של המערער ביחס למעשי המתלוננים – דבר המצביע על אכיפה בררנית ועל תפקיד לכאורה כשומר – נדחו טענות אלה מאחר שנמצאו בלתי רלוונטיות לאחריותו הפלילית של המערער עצמו. בית המשפט הדגיש את חומרת הסחיטה הכרוכה באיומים בחשיפת מידע פרטי ותיאר את שיטתו של המערער כמניפולטיבית ומתוכננת היטב, תוך התמקדות בתאוות בצע ולא בשמירה על צדק. עברו הפלילי של המערער ואי הרפורמה נלקחו בחשבון בקביעת חומרת העונש. בסופו של דבר, בעוד שעבירות הסחיטה מצדיקות עונש חמור, החליט בית המשפט שלא להוסיף את עונשי המאסר על תנאי, תוך שהוא מסכים עם הנימוק שדי ב-10 שנות המאסר. השופטים א' ברון וח' כבוב הסכימו עם החלטתו של השופט שטיין, וסיימו את פסק הדין ביום 20.12.2022.