ע"מ 57600-04-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בעניין מיסוי זכיות בהגרלה. המערער טען כי כתושב הרשות הפלסטינית אין צורך במיסוי, או שיש להעביר לפחות חלק מהמס לרשות הפלסטינית. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות אלה אינן נתמכות בחקיקה ובפסיקה הרלוונטיות. דברי ההסבר לפקודה הישראלית בנושא מיסוי הופכים את הטלת המס על זכיות בהגרלות לברורה וחד משמעית, ובית המשפט הסכים עם עמדת המשיב כי כוונת החקיקה הייתה להרחיב את בסיס המס. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אפיון הזכייה על ידי המערערת כרווח הון אינו נכון, שכן קיים הסדר חקיקתי ספציפי למיסוי הגרלות, אשר מקבל קדימות על פני הוראות כלליות בדבר רווחי הון. עוד מצא בית המשפט כי פתיחת השומה על ידי המשיב הייתה כדין, וכי למנהל סמכויות נרחבות לעשות כן לפי סעיף 147 לפקודה. לבסוף, קבע בית המשפט כי פרשנותו של המערער למונח "הכנסה חייבת" אינה נכונה וכי תשלום המס הנוסף הנדרש לפי סעיף 121ב לפקודה, היה מוצדק. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שיצטברו עד לביצוע התשלום.