ע"א 10828-09-19

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט ולאחר מכן דחה ערעור שהגישה מערערת שנמצאה אחראית לסיוע לבעלה בביצוע מעשי מרמה נגד המשיב. פסק הדין התבסס על עקרונות דיני הנזיקין, ובפרט על סעיף 12 לפקודת הנזיקין, המרחיב את האחריות כלפי מי שמשתתף או מסייע למעשים פסולים, אף באופן משיק. בית משפט קמא קבע בעבר כי המערערת סייעה לתרמית של בעלה בכך שאפשרה שימוש בחשבון הבנק שלה להפקדת כספים שהוצאו במרמה מהמשיב. זאת, למרות טענותיה על בורות וחוסר מעורבות במעשי ההונאה. בית המשפט הכיר בסוגים שונים של השתתפות במעשים פסולים לפי סעיף 12, דבר המצביע על כך שסיועה של המערערת בהלבנת כספים והחזקת כספים מהתרמית הפך אותה לאחראית משותפת, למרות שטענה לאי מודעות למעשים. בית המשפט מצא כי המערערת חסרה אמינות כעדה וקבע כי "עצימת העיניים" שלה להתנהלות בעלה עומדת בדרישת המודעות הנדרשת לאחריות לפי דיני הנזיקין. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת ההגנה של המערערת לרשלנות תורמת מצד המשיב, והדגיש כי המערערת אחראית להשבת הכספים הספציפיים שהופקדו בחשבונה במרמה. פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט קמא, כאשר כל אחד מהשופטים – לרבות השופט שוחט, השופט רביד והשופט שילה – הסכים לדחות את הערעור. עוד ציינה השופטת שילה כי על פי חוק מס העשרה, המערערת מחויבת להשיב את הכספים, ללא קשר לידיעתה או למעורבותה, משום שקיבלה שלא כדין כספים שנבעו ממרמה. השופטים קבעו יחדיו כי על המערערת לשאת בהוצאות המשפט שנגרמו למשיב, וקבעו כי הסכום הכולל עומד על 20,000 ₪. ההחלטה ניתנה ביום 26/01/2021, בהיעדר הצדדים המעורבים.