המ"ש 14171-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס המידע שסופק בלבד: **נושא הדיון:** בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס בגין עבירת מהירות שצולמה באמצעות מצלמה מסוג א/3. **עילות הבקשה מטעם המבקש:** 1. **כפירה מוחלטת בביצוע העבירה:** המבקש טוען שלא ביצע את העבירה המיוחסת לו. 2. **דרישה לחומר ראיות הנוגע למצלמת א/3:** בקשה לקבלת נהלי הפעלה, כיול ויומן הפעלה של המצלמה. 3. **טענת אי-קבלת הדו"ח:** המבקש טוען שלא קיבל את הדו"ח ולא ידע על רישומו לחובתו. 4. **טעות בסימון אזור עירוני ושינוי מהירות:** טענה כי הכניסה לאזור העירוני לא סומנה באופן ברור, מה שפוגע במודעותו של המבקש לשינוי במהירות המותרת. נטען כי אכיפה כזו אינה מידתית, אינה תקינה ופוגעת בציפייה הלגיטימית של הנהג. ישנה התייחסות לכלל "ספק סביר – לטובת המבקש" בהיעדר סימון ברור. 5. **טענת עיוות דין:** המבקש טוען כי הרשעה תגרום לו עיוות דין, במיוחד בהיעדר נסיבות מחמירות, תאונה או סיכון ממשי, וכי ענישה מלאה אינה מידתית ואינה משרתת תכלית הרתעה. **טענות המשיבה (מדינת ישראל):** 1. **עצם רישום הקנס:** הודעת תשלום קנס נשלחה למבקש בגין עבירת מהירות שצולמה במצלמת א/3. 2. **קבלת הדו"ח:** הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש ונמסרה לידיו. 3. **תשלום הקנס:** הקנס שולם ביום 5.5.2025. 4. **שיהוי:** הבקשה להארכת מועד הוגשה בשיהוי רב ודינה להידחות. **החלטת בית המשפט (השופטת סגנית הנשיא שרית זוכוביצקי-אורי):** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט, תוך התבססות על מספר טעמים עיקריים: 1. **תשלום הקנס כהודאה באשמה:** * **עיקרון משפטי:** סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי אדם ששילם קנס רואים אותו כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. * **יישום:** בית המשפט קבע כי המבקש שילם את הקנס ביום 5.5.2025. מאחר שלא התקיימו החריגים הקבועים בסעיף, תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה. * **חידוש/הדגשה:** ההלכה המובאת בפסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 641/19 מילר) מדגישה כי תשלום הקנס מהווה דרך פעולה חלופית להגשת בקשה להישפט, וכי לאחר התשלום, מגבלות הזמנים להגשת בקשה להישפט אינן חלות עוד. בקשה להישפט לאחר תשלום כרוכה בשיקול דעת ומתקבלת רק אם המבקש עומד בתנאים מחמירים. 2. **חזקת המסירה ואי-קבלת הדו"ח:** * **עיקרון משפטי:** תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד–1974, קובעת חזקת מסירה עבור הודעות תשלום קנס. אם ההודעה נשלחה בדואר רשום, היא רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 יום מיום המשלוח, אלא אם הנמען מוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. * **יישום:** בית המשפט קבע כי קיים אישור מסירה ברור וקריא, המצביע על שליחת ההודעה לכתובתו הרשומה של המבקש. בית המשפט דחה את טענות המבקש בדבר כשלים באישור המסירה, וקבע כי אלו אינם סותרים את חזקת המסירה. * **נטל הוכחה:** הנטל להוכחת אי-קבלת ההודעה מסיבות שאינן תלויות במבקש מוטל על המבקש. טענה בעלמא אינה מספיקה. * **הקשר לתשלום:** בית המשפט הדגיש כי טענת אי-הקבלת הדו"ח אינה מתיישבת עם העובדה שהקנס שולם באותו יום שבו לכאורה נמסר הדו"ח (5.5.2025). * **חידוש/הדגשה:** הפסיקה (כפי שמובאת בעפ"ת 47513-02-17 בולנדי ועפ"ת 67571-03-18 אפשטיין) מראה כי גם בהיעדר אישור מסירה מלא, ניתן לקבוע כי ההודעה נשלחה כדין. 3. **אמינות מצלמת א/3 וחשש לעיוות דין:** * **עיקרון משפטי:** טענות בדבר אמינות מצלמות מסוג א/3 או דרישה לחומרי הפעלה, כיול ויומן, אינן נחשבות כשלעצמן עילה לעיוות דין המצדיק הארכת מועד. * **יישום:** בית המשפט קבע כי ההלכה היא שפסקי דין בנוגע לאמינות מצלמות א/3 אינם תקדימים מחייבים או הלכות מנחות. בית המשפט העליון (בע"פ 2983/19 פחמאוי) אישר זאת, וציין כי בית המשפט העליון בעניין בדראן לא פסל את המצלמות. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט ציין כי מאז פסק דין בדראן, ניתנו פסקי דין חדשים (בתת"ע 690-04-20 מדינת ישראל נ' נאססרה חסן, שאושר בעפ"ת 62436-12-22 נאססרה נ' מדינת ישראל) שקבעו כי מערכת א3 אמינה ומדויקת, ורמת דיוקה הוכחה מעל ספק סביר. * **עיוות דין:** טענה לעיוות דין דורשת תשתית ראייתית משמעותית המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, ולא די בכפירה בעבירה בלבד. 4. **שיהוי:** * **עיקרון משפטי:** הגשת בקשה להארכת מועד בשיהוי ניכר וללא הסבר מספק היא עילה לדחיית הבקשה, בהתאם לעקרון סופיות הדיון. * **יישום:** בית המשפט ציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי של 8 חודשים מהמועד האחרון לתשלום ו-10 חודשים ממועד התשלום, ללא הסבר מספק. **עקרונות משפטיים וחידושים בולטים:** * **חזקת המסירה והנטל על הנמען:** ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על הנמען להוכיח שלא קיבל הודעה בדואר רשום מסיבות שאינן תלויות בו, ובמיוחד כאשר קיים אישור מסירה, גם אם הוא חלקי. * **מעמדן של פסיקות בנוגע למצלמות א/3:** ההחלטה מבטלת את ההסתמכות על פסיקות מוקדמות בנוגע לאמינות מצלמות א/3 כטענת עיוות דין, ומצביעה על התפתחויות בפסיקה המאוחרת יותר המאשרת את אמינות המערכת. * **תשלום קנס כהודאה חלוטה (בדרך כלל):** ההחלטה מחזקת את ההלכה לפיה תשלום הקנס מהווה סיום הליך ואין לראותו כפתח לבחינה מחדש של האשמה, אלא אם מתקיימים חריגים ספציפיים. * **הגנה מפני עיוות דין:** ההחלטה מבהירה כי טענת עיוות דין דורשת ביסוס ראייתי מוצק ולא יכולה להישען על טענות כלליות בלבד. * **שיהוי כעילה לדחייה:** ההחלטה מראה כי שיהוי בלתי מוסבר, גם אם ישנן טענות לגופו של עניין, יכול להוביל לדחיית בקשה. **סיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. הנימוקים העיקריים לדחייה היו: תשלום הקנס המהווה הודאה באשמה, חזקת המסירה שהוכחה למרות טענות המבקש, העדר הוכחה מספקת לאי-קבלת הדו"ח, ובמקביל, חוסר בסיס משפטי וראייתי לטענות בדבר אמינות מצלמת א/3 כעילה לעיוות דין, וכן השיהוי הרב בהגשת הבקשה. ההחלטה משקפת קו פרקטי ומחמיר בנוגע להגשת בקשות להישפט לאחר תשלום קנס, ומציבה רף גבוה להוכחת עיוות דין.