עע"מ 6546/12

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ואישר את ההחלטה לאפשר למשיבה מס' 1 לטעון בפני ועדת המכרזים. המקרה נסוב סביב ההבחנה בין "מחיר מינימום" ל"אומדן" בדיני המכרזים, כאשר הראשון הוא סף נוקשה והאחרון כלי שיקול דעת. ועדת המכרזים אימצה מחיר מינימום פנימי מבלי לחשוף אותו, מה שמעלה שאלות לגבי הלגיטימיות וההגינות של הליך המכרז. בית המשפט מצא כי הוועדה לא נתנה למשיבה מס' 1 הזדמנות לטעון נגד פסילת הצעתה, שנמצאה שגויה. למרות היעדר דרישה משפטית מפורשת לאפשר טיעונים נגד אומדנים, עקרונות של הגינות וציפייה לגיטימית הצדיקו הזדמנות לטעון אם סבירות האומדן מוטלת בספק. הערכת המחיר הפנימית של המכרז המקורי הוטלה בספק, שכן היא לא לקחה בחשבון את מצבו התכנוני בפועל של הנכס ואת סוגיות השכונה. המשיבה מס' 1 הגישה עתירה קודמת, תוך שמירה על זכותה לערער על המכרז השני, דבר שסיבך את התיק. בסופו של דבר, הורה בית המשפט כי ועדת המכרזים תבחן מחדש את טענות המשיב, תוך שמירה על הגינות מבלי לפגוע בהליך המכרזי שלאחר מכן. הודגשו ההגינות והיחס השוויוני של כל אחד מהצדדים, במטרה לשמור על שקיפות בהתנהלות המכרזים הפומביים. דחיית הערעור הדגישה את חשיבותן של זכויות פרוצדורליות ואת הצורך בתנאי מכרז ברורים, תוך צמצום קריטריונים נסתרים העלולים לפגוע באופן בלתי הוגן במציעים.