רע"א 1817/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הבקשה הוגשה בעקבות מחלוקת על תשלום עבור שירותים שניתנו; המבקש, מהנדס במקצועו, טען כי מועצה מקומית חייבת לו תשלום עבור תכנון פרויקט סלילת כביש. התביעה המקורית הוגשה בשנת 2009 לבית משפט השלום, אשר פסק לטובת המשיב, בנימוק של התיישנות ואי חוקיות ההסכם בשל היעדר חתימות הנדרשות על פי חוק. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, שפסק אף הוא נגדו, והסכים כי התביעה התיישנה וכי ההסכם אינו תקף בשל היעדר החתימות הנדרשות. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לסגן נשיא בית המשפט המחוזי, בטענה כי המקרה מעלה סוגיות עקרוניות בעלות חשיבות משפטית וציבורית עקרונית בכל הנוגע להתקשרות עם רשויות מקומיות וכי בתי המשפט הקודמים טעו בהחלטותיהם. עם זאת, המשנה לנשיא דחה את הבקשה והדגיש כי אישור כזה יינתן רק במשורה ובמקרים בעלי משמעות משפטית רחבה יותר, שמקרה זה לא נפל בפח. עוד נכתב בפסק הדין כי הדינים המסדירים את האינטראקציה עם הרשויות המקומיות מבוססים היטב וכי בקשת המבקש ביקשה לבחון מחדש שאלות עובדתיות שכבר הוכרעו, דבר שאינו מוצדק. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות החוקיות בהסכמים הנוגעים לכספי ציבור ולא מצא עילה להתערב בעניין ההשבה, מה גם שהמשיבה לא נהנתה מעבודתו של המבקש. המשנה לנשיא הגיע למסקנה כי הוא מסכים עם החלטות הערכאות הקודמות וכי טענות המבקש חסרות שחר, ולכן דחה את בקשת רשות הערעור.