ע"פ 127/62

תקציר

התיק נסוב סביב תביעה להחזר הלוואה שהגיש אהרון כהן נגד המערער, מרסל בן בסט, בבית משפט השלום. הנאשם, בעדותו, הכחיש שקיבל הלוואה כלשהי מכהן. התביעה נדחתה, מה שהוביל את כהן להגיש תלונה במשטרה בגין עדות שקר. בן בסט הואשם והורשע בבית המשפט המחוזי בעדות שקר לפי סעיף 117(1) לפקודת החוק הפלילי, 1936. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בן בסט ואישר את ההרשעה. בית המשפט הזהיר כי יש לבחון בקפידה את עדותם של בני המשפחה, במיוחד כאשר היא מוצגת פה אחד, כדי לוודא שלא מדובר בקונספירציה. אלא שבמקרה זה נחה דעתם של השופטים כי עדויותיהם של כהן, אשתו, בנו ובתו אמת. בנוסף, בית המשפט קבע כי הלוואה מאשתו של כהן שקולה להלוואה מכהן עצמו, כפי שמתירים כללי הנוהל. טענתו של המערער בדבר "סתירה" בעדויות נדחתה, והרשעתו בעדות שקר, על סמך ראיות רבות, אושרה. השופטים – השופט כהן, השופט מני והנשיא (אולשן) – הסכימו כי ההרשעה וגזר הדין צריכים לעמוד בעינם, תוך הדגשת הצורך בזהירות במקרים שבהם מעורבים בני משפחה כעדים.