ע"א 35609-06-22

תקציר

לאחר שבחן את פסק דינו של בית משפט קמא, את טענות הצדדים, ושקל את מכלול טענותיהם, אינו מוצא בית המשפט עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ועל כן הוא דוחה את הערעור. למערער, שהיה בעל המניות היחיד במשיב עד שנת 2008 ולאחר מכן מכר את יתרת מניותיו בשנת 2011, היו מספר השגות על פסק דינו של בית משפט קמא, שכללו חובות כלפי החברה המשיבה בסך 1 ₪, וכן עלויות שיפוץ דירתו הפרטית באמצעות כספי החברה ושימוש בכספי החברה כבטוחה לפיקדונותיו הפרטיים. המשיב, לעומת זאת, טען כי פסק דינו של בית משפט קמא היה נכון ואין להתערב בו. בית המשפט בחן ביסודיות את מכלול הטענות ומצא כי פסק דינו של בית משפט קמא היה מבוסס, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. היא הסכימה עם אימוץ מסקנותיה החשבונאיות של המומחית, מרינה קפילון, על ידי בית משפט קמא וטיפולו בסוגיות הספציפיות הנוגעות לפנקס החשבונות של המשיב ולחוב המערערת. בית המשפט הסכים גם עם ניתוחו וממצאיו המשפטיים של בית משפט קמא, לרבות נטל ההוכחה המוטל על המערער ואי הבאת ראיות מספיקות להשבת הכספים. כמו כן, בית המשפט הורה למערערת לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים והערעור נדחה.