ו"ע 128/05

תקציר

פסק הדין מאגד את הדיון במספר עררים בנוגע לסמכותה של הוועדה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים להאריך את המועד להגשת ערר מעבר ל-14 הימים הקבועים בחוק. לוועדה סמכות להאריך את המועד להגשת ערר, אך רק במקרים חריגים ובמשורה, בשל הסמכות הטבועה בה. סמכות זו קיימת לצד הוראות החוק, הקובעות כי יש להגיש ערר בתוך 30 יום והוועדה יכולה להאריכו ב-14 יום לכל היותר. הוועדה הכירה בכך שחוק הנכות הוא חוק סוציאלי ויש לפרשו לטובת הנכים. שלילה מוחלטת של האפשרות להאריך את המועד מעבר ל-14 יום היא בלתי סבירה, במיוחד בהתחשב באופיו של החוק ובזכות היסוד לערער לערכאות. זאת ועוד, הימנעותה העקבית של הרשות המוסמכת מלשלוח את החלטותיה בדואר רשום, כנדרש בחוק, משמעה כי מועד ההחלטה עצמו אינו מהווה ראיה למועד הצגתה. לפיכך, הרשות אינה יכולה לטעון כי ערעור הוגש באיחור מבלי להביא ראיות לכך. בעניינם של המערערים 1, 2, 3 ו-6 נדחו הערעורים משום שהוגשו בבירור מעבר להארכה של 14 יום, ולא הייתה הצדקה לשיהוי. עם זאת, ערעוריהם של המערערים 4 ו-5 התקבלו משום שלא הייתה אינדיקציה ברורה לכך שהוגשו באיחור, ולפיכך עומדת חזקת ההגשה במועד. לגבי המערערים 4 ו-5 יידונו הערעורים לגופם. עוד נקבע בפסק הדין כי שאלת האזרחות התוניסאית, הרלוונטית לחלק מהמקרים, תידון שוב עד לערעור בנושא זה בבית המשפט המחוזי.