ת"צ 15382-04-15

תקציר

תושב קריית אונו הגיש בקשה לקביעת שכר ושכר טרחה מעיריית קריית אונו. המבקשת נדרשה לשלם היטלי פיתוח, לרבות היטל תיעול, שהעירייה הצמידה למדד למרות היעדר אישור בחוק העזר הרלוונטי. המבקש הגיש תביעה מנהלית על סך 6 מיליון שקל ובקשה לאישור כייצוגית. העירייה השיבה בהודעת פיטורים, הפסיקה את גביית היטל התיעול הצמוד והסכימה לקבוע את שכרו ושכר טרחת עורך הדין של המבקש. המבקשים טענו כי יש לשקול את בקשתם המוקדמת לעירייה, ואילו העירייה טענה כי התביעה לא דרשה מאמץ משמעותי ולא היה בה סיכון. עוד נקבע כי הפעולה פוגעת באינטרס הציבורי, שכן היא תפגע ביכולתו לממן את עבודות התיעול. בית המשפט שקל שלוש מערכות של גורמים – תשומה, תפוקה והכוונת הציבור – והגיע למסקנה כי אין מדובר במקרה בעל דרגת חומרה מרבית. נוכח פשטות התיק והאינטרס הציבורי הכרוך בכך, נפסקו למבקש 100,000 ₪ כגמול ו-400,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין דחה את התביעה בשל הודעת הפיטורים והורה לעירייה להשיב למבקש את הוצאות המומחה. פסק דין זה הדגיש את חשיבות ההתנהלות המשפטית של רשויות ציבוריות ואת הצורך בהרתעה, אך גם שקל את האינטרס הציבורי שאותן משרתות פעולות העירייה. הפיצוי היה נמוך מהסכומים שביקש המבקש, ושיקף את המורכבות והמאמץ המוגבלים הכרוכים בכך.