ע"א 176/98

תקציר

המערערת ערערה על החלטת המשיב בעניין הפרשי מס ערך מוסף למספר שנות מס. הערעור התבסס על סעיף 83 לחוק מע"מ, המתווה את הליך הערעור על החלטות לבית המשפט העליון. עם זאת, הרשם-השופט חייב את המערערת להעמיד ערבות להבטחת הוצאות המשיב, החלטה שבא כוח המערער התנגד לה. השאלה המרכזית הייתה האם הוראת תקנות סדר הדין האזרחי להפקדת ערבות חלה על מקרה זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי סמכותו של בית המשפט המחוזי בערעורים על החלטות מנהל מס ערך מוסף היא מקורית ולא ערעורית, כלומר תקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי לא חלה במקרה זה. בנוסף, תכליתה של דרישת הערבות בהליך אזרחי היא למנוע ערעורי סרק, דבר שאינו ישים במקרה זה. בית המשפט קיבל את הערעור, דחה את החלטת הרשם-שופט וקבע כי המערערת אינה נדרשת להעמיד ערבות כלשהי. בית המשפט גם ביקש מהמזכירות שלא להפנות מקרים כאלה לרשם לצורך קביעת ערבות בעתיד. פסק דין זה יחול גם על ערעורי מס הכנסה, שבהם באופן מסורתי לא נדרשו המערערים להפקיד איגרת חוב. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ויש להעביר אותה לבאי כוחם.