פ"ה 20153-06-14

תקציר

התובעים, גנאדי קוצ'י וולדימיר גורוכובסקי, תבעו את מדינת ישראל - משרד הבריאות, בבקשה להכיר בתואר הראשון שלהם במדעי החברה מהאוניברסיטה הפתוחה במטרה לדרג אותם כאחים ואחיות בתפקידיהם במערכת הבריאות הציבורית ובהתאם להעלות את שכרם. התובעים טענו כי נרשמו לתואר המדובר בשנים 1995 ו-1996, בהתאמה, וכי על פי חוזר משרד הבריאות דאז, יש לדרג אותם ברמה אקדמית ולקבל שכר מוגדל. לחילופין, טענו התובעים כי גם אם בית המשפט יקבע כי חוזר נוסף חל עליהם, הם עדיין זכאים לדירוג המבוקש משום שהסתמכו על הבטחות שניתנו להם על ידי מנהלי כוח אדם בבתי החולים בהם עבדו, לפיהן יוכר תוארם ולכן הייתה להם ציפייה סבירה שיוכר. בית המשפט קבע כי המועד הרלוונטי לקביעת החוזר הרלוונטי הוא מועד תחילת לימודיהם של התובעים. התובעים לא הציגו ראיות בזמן אמת לכך שנרשמו ללימודי תואר במדעי החברה בתקופת תוקפו של החוזר משנת 1995, כטענתם. הקורס היחיד בו למדו התובעים בשנת 1996 היה קורס מחשבים, אשר נלמד בנפרד מהתואר ואינו יכול להיחשב כתחילת לימודיהם לתואר. גם טענת התובעים כי החוזר משנת 1995 חל עליהם נדחתה משום שהתואר שלהם לא עמד בדרישות החוזר. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענת התובעים כי הסתמכו על הבטחות של עובדי בית החולים לא הוכחה. התובעים העלו טענה זו רק שנים רבות לאחר לימודיהם, והראיות הראו כי התובעים הבינו כי ההבטחות אינן מחייבות. בסיכומו של דבר, נדחתה בקשת התובעים להכרה בתוארם לצורכי דירוג, וכל תובע חויב בתשלום הוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 7,500 ₪.