תו"ב 5486-01-17

תקציר

הנאשם הורשע בהפרת צו שיפוטי ובשימוש מופרז ברכוש בניגוד לסעיפים 210 ו-145 לחוק התכנון והבניה. האישומים נבעו מכך שהנאשם נמנע מהריסת מבנים על פיסת קרקע, כפי שהורה בית המשפט הקודם. המבנים המדוברים, שכללו יסודות, עמודים וקירות מפרידים, היו אמורים להיהרס עד למועד שנקבע, אך הנאשם לא מילא אחר הצו. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבע המשיך לעשות שימוש בלתי מורשה למגורים בקרקע. הנתבע טען כי הוא אינו הבעלים של הקרקע ולכן אינו יכול לקיים את הצו, וטען כי היא נמצאת ברשות אחותו וחברתה אברהם. עם זאת, השופט דחה טענה זו וקבע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו וכי גם אם הקרקע הייתה בבעלות אחותו, אין בכך כדי לפטור אותו מאחריותו. השופט ציין כי הנאשם הודה בעבר בעבירות בתיק אחר הקשור לאותו רכוש ולא ערער על גזר הדין. התביעה טענה לקנס כבד של 200 עד 300 אלף שקל, ואילו ההגנה ביקשה סכום נמוך יותר, תוך הדגשת היעדר רווח כלכלי והמשפט המתמשך בו מעורבת אחותו של הנאשם. השופט, בהתחשב בחומרת העבירות, התמשכות ההפרות והרווח הכלכלי שנבע מהשימוש הבלתי מורשה, קבע את הקנס על 45 אלף שקל. בנוסף, השופט הורה על הפעלת התחייבות קודמת בסך 90 אלף שקל ועל שלושה חודשי מאסר על תנאי. כמו כן נדרש הנאשם לשלם את הקנס והפעיל התחייבות בתשלומים. השופט הבהיר כי צו ההריסה המקורי נותר על כנו וכי כל אי ציות ייחשב להפרה. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ונשמרה הזכות לערעור כדין.