עת"מ 29819-06-15

תקציר

העתירה מתייחסת לבקשת משפחת נאור לבנות מרפסות בבית משותף במודיעין. הבקשה מחייבת את הוועדה המקומית לאשר הקלה, שכן המרפסות ייבנו במרחק של 4 מטרים במקום 6 מטרים מגבול המגרש, כפי שנקבע בתוכנית הבנייה. העתירה שואלת האם מדובר בסטייה מהתכנית ואם כן, האם לוועדה המקומית יש סמכות לאשר אותה. העותרת טוענת כי יש לאשר את הבקשה כחריגה לא משמעותית ולא כחריגה מסומנת המחייבת הליך תכנוני ממושך. המשיב, לעומת זאת, סבור כי הבקשה היא סטייה מתכנית המתאר ולפיכך חריגה ניכרת שהוועדה המקומית אינה יכולה לאשר. בית המשפט קובע כי ועדת הערר לא דנה בסוגיות תכנוניות רלוונטיות ולכן לא הייתה לה התמונה המלאה לקבל החלטה. לפיכך, בית המשפט מורה לוועדת הערר לשקול מחדש את הערר ולבחון את כל הטענות הרלוונטיות, לרבות מעמדה של תכנית הבנייה, השלכותיה ופרשנותה לאורך השנים, כדי לקבוע האם הבקשה מהווה סטייה מהתכנית ואם כן, האם היא חסרת משמעות. בית המשפט מדגיש כי גופים מנהליים כמו ועדת הערר מוסמכים לבחון את החלטותיהם על מנת ליישר אותן עם טובת הציבור וכי למקרה זה השלכות משמעותיות על העיר מודיעין. לבסוף, בית המשפט מחליט להחזיר על כנו את החלטת ועדת הערר ומורה לה לקיים דיון חוזר, וקובע כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות, לאור מורכבות התיק.