ע"פ 2815/07

תקציר

המערערים הורשעו ב-70 עבירות מס, המספר הגדול ביותר של עבירות מסוג זה שבוצעו במשך חמש שנים, ונגזרו עליהם קנסות ומאסר. המערערים טענו כי עונשו של בית משפט קמא היה חמור מדי, אך ערכאת הערעור דחתה את הערעור והתערבה רק במקרים של חריגה מהותית מהראוי, מה שלא היה המקרה כאן. מדיניות הענישה בעבירות מס מדגישה את ההרתעה ואת הצורך לשקף את הסכנה הטמונה בעבירות מסוג זה הן ברמת הפרט והן במישור הציבורי. בית המשפט הכיר בכך שהמערערים נקלעו למצוקה כלכלית, אך ציין כי החוק קובע דרכים להתמודד עם מצבים כאלה, והמערערים לא ניצלו את האפשרויות המשפטיות שעמדו לרשותם. קשיים כלכליים אינם פוטרים אנשים מחובותיהם החוקיות, והיה על המערערים לפעול במסגרת הדינים הרלוונטיים. זאת ועוד, חומרת העבירות, לרבות ריבוי העבירות, התקופה שבה בוצעו והרשעה קודמת, לא הצדיקו הקלה בעונש. בית המשפט אף דחה את בקשת המערערים לדחות את החלטת הערעור עד לדיון בערעור אחר, וסבר כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס היטב. הערעור נדחה, והעונש המקורי נותר בעינו, כולל 32 חודשי מאסר בפועל וקנסות משמעותיים, עם לוח תשלומים מוגדר.