רע"פ 8626/14

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן את בקשת רשות הערעור ונספחיה, הגיע למסקנה כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור, כפי שהוגדרו בפסקי דין קודמים. הבקשה לא הציגה שאלות משפטיות בעלות עניין ציבורי ולא הוכיחה עיוות דין או שיקולים אחרים המצדיקים דיון נוסף. לפיכך, הבקשה נדחתה על סמך תקדימים כמו ערעורים אזרחיים I'lami v. מדינת ישראל, רפאל נ' מדינת ישראל, ועוד. זאת ועוד, לגופו של עניין, טענות המבקש לא הצדיקו את דחיית הבקשה. בית המשפט התייחס ל"חזקת המסירה", כאשר הנטל עובר אל הנמען להוכיח אי קבלת הודעה בדואר רשום אם הדבר לא נבע מרשלנותו. המבקש ערער על חזקה זו תוך הסתמכות על בעיות תשתית כלליות במגזר הערבי, ובפרט טירה, אך נמנע מלהביא ראיות ספציפיות. משכך, קבע בית המשפט כי המבקש לא ביטל נכונה את החזקה. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות לפיהן הודעת הקנס נשלחה לכתובת שגויה, ואישר מחדש את אחריותם של יחידים לנהל רישומי כתובות מעודכנים מול הרשויות, תוך התייחסות למקרים כגון כוכבי נ' מדינת ישראל. בתצהירו של מר יוסף סמארה, המעיד כי ביצע את העבירה, לא היו פרטים על האופן שבו זוכרים את העבירה או על הנסיבות הסובבות אותה, ולכן אין בה די. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ליום 10.2.2015.