ע"א 4507/99

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת רשלנות מקצועית שהגישה לקוחה נגד עורך דינה לשעבר, שייצג אותה בהליכי הוצאה לפועל נגד בן זוגה לשעבר. עורך הדין לא הגיש תצהיר נגדי ולכאורה לא חקר כראוי את החייב בחקירה נגדית במהלך הליכי ההוצאה לפועל. רשם ההוצאה לפועל קיבל את טענת החייב כי פרע את החוב, מה שהוביל את הלקוחה לתבוע את עורך דינה בגין רשלנות בבית משפט השלום בחיפה. השופט פסק לטובת הלקוחה ופסק לה את מרבית הפיצויים הנתבעים. עורך הדין ערער לבית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לאחר מכן ערער עורך הדין לבית המשפט העליון, שדן גם בערעורו הנגדי של המשיב על גובה הפיצויים שנפסקו. השופטת דר קבעה כי עורכת הדין התרשלה בייצוגה וכי יש לצמצם בחצי את הנזק שנגרם ללקוח, שכן לא ברור אם תוצאת התיק הייתה שונה אילו עורכת הדין הייתה פועלת כראוי. השופטת גילאור, לעומת זאת, סברה כי מעשיה של עורכת הדין היו סבירים וכי תוצאת הליך ההוצאה לפועל אינה קובעת את בחינת מעשיה כמיופה כוחו של הלקוח. הוא היה מקבל את הערעור ודוחה את טענת הלקוח. השופט ברלינר הסכים עם השופט גילור כי עורך הדין לא התרשל, וכי יש לדחות את תביעת הלקוח. לאור החלטת הפיצול, פסק דינו של השופט דר – שאישר חלקית את החלטת בית משפט השלום – הכריע. לפיכך בוטל פסק הדין של בית משפט השלום, תביעת הלקוח נגד עורך הדין נדחתה, והלקוח חויב לשלם לעורך הדין 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין עבור שתי הערכאות, בתוספת מע"מ.