עת"מ 12819-07-15

תקציר

הקיבוצים ערערו על החלטת ועדת הערר לאשר היתר לפרויקט מים, תוך ציון שלושה ליקויים עיקריים בהחלטת הוועדה. ראשית, הם טענו לפגיעה בזכות הטיעון, שכן רשות המים הגישה מסמך עם תביעות חדשות מבלי לתת להם הזדמנות להגיב. בית המשפט מצא כי לקיבוצים הייתה הזדמנות מספקת להציג את טענותיהם ויכלו להגיש מסמך נגדי מבלי לבקש רשות. שנית, הקיבוצים טענו כי רשות המים ומקורות פעלו בחוסר תום לב בכך שהסתירו מידע על הסכמים עם ירדן. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת ועדת הערר לא התבססה על הסכמים אלה, וגם אם יש אמת בטענת ההסתרה, אין בה כדי להצדיק התערבות בהחלטה. לבסוף, טענו הקיבוצים כי החלטת ועדת הערר להעדיף את תכנית מקורות על פני החלופה הירדנית אינה סבירה, אך בית המשפט ציין כי אין היא צריכה להחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתו של מוסד התכנון. בחירת הוועדה הייתה מעוגנת מקצועית ונפלה בגדר הסבירות. מאחר שטענות הקיבוצים לא חשפו פגמים מנהליים, נמחקה העתירה, והם חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.