רע"א 4135/06

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דן בתיק של דיירים מוגנים בנכס בבעלות שרה אשכנזי. השוכרים היו חלק מחוזה שכירות ארוך שנים שמקורו בשנת 1940 וביקשו לערער על החלטת בית המשפט לשכירות שחייבה אותם לשלם את דמי השכירות האמיתיים עבור חנות, בעקבות תיקונים בתקנות הגנת הדייר. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם שולמו דמי מפתח באופן היסטורי, דבר שישפיע על תחולתן של תקנות חדשות המאפשרות גביית דמי שכירות ריאלית. בית הדין לשכירות פסק לטובת אשכנזי וקבע כי לא שולמו דמי מפתח, בהתבסס על ראיות ובהן היעדר מסמכים מהשנים 1940-1942 המפרטים תשלומים אלה. השוכרים ערערו על כך, הציגו טיעונים על פרקטיקות היסטוריות וניואנסים משפטיים הקשורים לדמי מפתח, אך לא סיפקו ראיות קונקרטיות. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית המשפט לשכירות, והדגיש כי נטל ההוכחה, אם כי בדרך כלל על המשכיר, הוסט לאור מורכבות ההוכחה השלילית, מה שמאפשר ראיות מחמירות פחות. בית המשפט ציין כי באי כוחם הקודמים של השוכרים הודו שלא שולמו דמי מפתח, מה שהחליש עוד יותר את טענתם. המבקשים ערערו לערכאה גבוהה יותר, אך נדחו בשל היעדר סוגיה משפטית רחבה יותר המצדיקה עיון נוסף. בית המשפט, תוך דבקות בעקרונות של הגבלת הגנת הדייר בהקשרים מודרניים, ראה את טענות הדיירים בשלילה נוכח הראיות הנסיבתיות נגדם. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות נוספות, דבר המאשר את זכותם של המשכירים לגבות דמי שכירות ריאליים על פי התקנות המתוקנות.