סע"ש 40669-01-20

תקציר

פסק הדין דוחה את טענותיה של מיינדספייס נגד עובדיה לשעבר זיו ומקבל חלקית את תביעתו הנגדית של זיו נגד מיינדספייס. השופט קבע כי זיו לא הפר את ההסכם או את חובת הנאמנות שלו כלפי מיינדספייס, ולא גנב סודות מסחריים מהחברה. פעולותיו של זיו שהובילו להתפטרותו, לרבות הורדת קבצים ושינוי שמם, היו חלק מפעילותו השוטפת בעבודה ולא היוו כל פגיעה במיינדספייס. בנוסף, טענת החברה כי זיו התמודד באופן לא הוגן בעקבות התפטרותו לא הוכחה, שכן לא נמצאו ראיות לפגיעה כלשהי בפעילותה, ברווחיה או ביחסי הלקוחות של מיינדספייס. מנגד, נדחתה גם טענתו של זיו כי מיינדספייס פעלה בחוסר תום לב וחדרה לפרטיותו, שכן השופט לא מצא הצדקה לפיצוי ללא הוכחת נזק. עם זאת, טענתו של זיו בדבר פדיון ימי חופשה התקבלה באופן חלקי. מיינדספייס חויבה לפצות אותו בגין שלושה ימי חופשה, בסך 3,681 שקל, שכן זיו עבד מרחוק באותה תקופה באישור הממונה עליו. בנוסף, נדרשה מיינדספייס לשחרר את פיצויי הפיטורים של זיו ולספק לו את המכתבים הדרושים כדי לגשת לכספים. באשר לסוגיית ההודעה המוקדמת, מצא בית הדין כי שני הצדדים הסכימו במשתמע כי יחסי העבודה יסתיימו מיד לאחר הודעת ההתפטרות של זיו. לפיכך, זיו לא היה זכאי לשכר עבור תקופת ההודעה המוקדמת. מאותה סיבה, לא היה צורך שזיו יעבוד בפועל באותה תקופה. גם תביעת לשון הרע של זיו, שטענה כי מיינדספייס ייחסה לו גניבה בעקבות עזיבתו, נדחתה. השופט קבע כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות לביסוס תביעת לשון הרע, שכן היא מסתמכת על מידע ושמועות מיד שנייה. לבסוף, השופט הורה למיינדספייס לשלם למיינדספייס שכר טרחת עורך דינו של זיו, בסך 10,000 שקל לעורך דינו של זיו ו-20,000 שקל לעורך דינו של פתאל, בשל דחיית מרבית טענותיהם. החלטה זו התקבלה בהתחשב בזמן ובמשאבים הניכרים שהושקעו בתיק שהניב פיצוי כספי מינימלי לזיו.