ע"פ 8065/11

תקציר

המערער, עפיף עומר, ערער על הרשעתו ברצח בכוונה תחילה של באסם בכרי ובעבירות של נשיאת נשק ללא רישיון, וכן על עונש מאסר העולם שהטיל עליו בית המשפט המחוזי בחיפה. הרקע לאירוע היה סכסוך שהתפתח בין עומר למנוח כשבוע לפני האירוע, שהתפתח לקטטה פיזית. בליל האירוע הגיע עומר לביתו של המנוח כשהוא חמוש בשני אקדחים וירה בו ארבע פעמים, פעם אחת בחזהו ושלוש פעמים בירכיים, דבר שגרם למותו. עומר נמלט מהמקום ונעצר מאוחר יותר. עומר הכחיש תחילה את המיוחס לו, אך בסופו של דבר הודה כי ירה במנוח, טען להגנה עצמית וכי כיוון לרגליו של המנוח מבלי שהתכוון להרוג אותו. בית המשפט המחוזי הרשיע את עומר בסעיפי האישום, וקבע כי התנהגותו של עומר מצביעה על כוונה להרוג. בית המשפט ביסס את הכרעת דינו על כמה גורמים: הודאתו של עומר, עדויות עדי הראייה, הראיות הפורנזיות ונסיבות הירי. בית המשפט דחה גם את טענותיו של עומר בדבר מחדלי חקירה ואת טענתו כי היה יורה נוסף. ערעורו של עומר לבית המשפט העליון התמקד בשלוש טענות עיקריות: ספק סביר לגבי מספר היורים וזהותם, היעדר הוכחת היסוד הנפשי הנדרש לרצח וחומרת עונשו. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את גזר דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאי העובדות ובקביעות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, שהתבססו על ראיות משמעותיות. בית המשפט הסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי עומר היה היורה היחיד וכי התנהגותו העידה על כוונה להרוג את המנוח. עם זאת, בית המשפט העליון החליט להקל בעונש על עבירות הנשק, והורה על ריצופן במקביל למאסר העולם, בהתחשב בחומרת מאסר העולם. השופט א' רובינשטיין נתן את פסק הדין, בהסכמת השופטים י' עמית וא' שוהם.