רע"א 11519/04

תקציר

במקרה דנן ביקשה המבקשת לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר דחה את בקשתה למתן צו מניעה זמני להפסקת אכיפת מימוש משכנתא על ידי הבנק המשיב על דירת מגוריה. בני הזוג קיבלו מהבנק שתי הלוואות לתמיכה בפעילותו העסקית של בן זוגו של המבקש, והבטיחו להם שתי משכנתאות. משלא עלה בידו לעמוד בהחזרים, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתא, מה שגרם למבקשת להגיש בקשה לפסק דין הצהרתי לסילוק המשכנתא מחלקה בדירה. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את בקשתה, וציינה כי סיכויי הצלחתה נמוכים שכן היא מודעת לכך שהחתימה על המסמכים נועדה להבטיח את החזרי ההלוואות. בית המשפט מצא כי מעשיה היו נגועים בשל בקשות שהוסתרו בעבר לעיכוב ההליכים וקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק. המבקשת טענה כי לא עודכנה באופן מלא בהשלכות המשכנתא וטענה כי הבנק הפר את חובתו להסביר את הסיכונים הכרוכים בכך. עוד טענה כי הפינוי יותיר אותה ואת ילדיה ללא קורת גג, ויטה את מאזן הנוחות לטובתה. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא סיבה להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מפנה לתקדימים משפטיים לפיהם חתימה משמעה הסכמה לתוכנו של מסמך, במיוחד תקדימים מהותיים כמו שטרי משכנתא. הודאתה של המבקשת במודעות וחתימתה בנוכחות עורך דין, שאינו מייצג את הבנק, ערערו את הטענות בדבר הטעיה. למרות שההכרה במאזן הנוחות עשויה להיטיב עם המבקש, הדגיש בית המשפט את מעמדו המשפטי העדיף של הבנק, ובסופו של דבר דחה את הבקשה ללא כל הוצאות בשל היעדר בקשת תשובה לערעור.