ע"א 431/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה לאגודה שיתופית לשלם פיצויי פיטורים לאלמנתו ולבנו שנפטרו. השאלה שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם המנוח היה עובד האגודה השיתופית לצורך פיצויי פיטורים. בית המשפט קבע כי עמותה רשומה היא ישות משפטית, ועצם החברות אינה שוללת קשר משפטי בין האגודה לבין חבריה. עוד נקבע כי מערכת היחסים בין אגודה שיתופית לבין חבריה אינה מערכת יחסים אינהרנטית של מעביד ועובד. המבחנים המסורתיים לקביעת מצב תעסוקתי נמצאו מיושנים ובלתי ישימים במקרה זה. אלמנט הכפיפות, שהוא אינדיקטור מרכזי לתעסוקה, נתפס כבלתי עולה בקנה אחד עם עצם טבעו של קואופרטיב. תחת זאת, אפיין בית המשפט את מערכת היחסים בין האגודה לחבריה כמערכת יחסים ייחודית המבוססת על חברות וחובות הדדיות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי החלת חוק פיצויי פיטורים אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות העומדים בבסיס האגודות השיתופיות. בהסתמך על התקנון הספציפי ואופי העמותה, התקבל הערעור והתביעה נדחתה. פסק הדין הדגיש את ייחודם של היחסים בתוך אגודות שיתופיות, והבדיל אותם מהדינמיקה המסורתית של עובד מעביד.