ת"א 43480-11-17

תקציר

פסק דין זה סובב סביב תביעת לשון הרע שהגיש עורך דין, התובע, נגד אדם אחר, הנתבע. חמותו של התובע היא בעלת גן ילדים בו עובדת אשתו של התובע, וילדיה של התובעת למדו בעבר. הנאשם, שגם ילדיו למדו בגן, פרסם פוסט בפייסבוק בו העלה טענות חמורות שונות נגד צוות הגן, לרבות טענות לסיכון ילדים, פגיעה בכבודם ומתן יחס לקוי וארוחות לא מספקות. הפוסט לא הזכיר במפורש את שם הגן אלא כלל תמונות ופרטים שיכולים להוביל לזיהויו. אולם התביעה הנוכחית אינה נוגעת לפוסט עצמו אלא לתגובות הנתבע לתגובות לפוסט. באחת התגובות התייחס הנתבע לתובע כבעל "שותפות" במעשים הנטענים נגד הגן, ורמז כי הוא שותף. התובע טען כי ייחוס זה מהווה לשון הרע. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי השימוש שעושה התובע בפרופיל מזויף בפייסבוק לצורך פרסום תגובות תומכות תחת הפוסט יש לדחות את התביעה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הפוסט והתגובות של הנתבע מהווים לשון הרע. נקבע כי פרשנות סבירה למונח "שותף" תוביל את הקורא למסקנה כי התובעת הייתה שותפה למעשים הנטענים כלפי הגן. כמו כן, בית המשפט קיבל את הטענה כי ניתן לזהות את התובע באמצעות הפוסט ואזכור שמו הפרטי, נוכח זיקתו לגן והעסקתה של אשתו במקום. באשר לשימוש שעשה התובע בפרופיל מזויף, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע אכן הפעיל את הפרופיל ופרסם את התגובות התומכות. בית המשפט מתח ביקורת על ניסיונו של התובע להרחיק עצמו מהפרופיל, אך בסופו של דבר לא דחה את התביעה בנימוקים אלה, שכן לא היה קשר סיבתי בין העוולה המיוחסת לתובע לבין לשון הרע שפורסמה נגדו. בקביעת סכום הפיצוי שקל בית המשפט את שפתו המסיתה, ואת התנהלותו המסיתה, במהלך ההליך. בסופו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 8,000 ₪, ושני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפט שלהם. בית המשפט הבהיר כי לא תוצא התנצלות, בהתחשב בהתנהלות התובעת. פסק הדין אמור היה להתממש עד למועד שנקבע, או לגרור חיובים נוספים כפי שנקבע בחוק.