המ"ש 12679-08-23

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת משפט, בנימוק של היעדר הצדקה לבקשה המאוחרת. על פי פסק הדין, סעיף 229(ה) לחוק מתיר איחור בבקשות רק כאשר המבקש יכול להוכיח כי לא הצליח לעמוד במועד מסיבות שאינן תלויות בו. המבקש לא סיפק כל נימוק כזה, ותקדימים משפטיים קודמים קבעו כי אי ידיעת אישומים תלויים ועומדים אינה תירוץ תקף. יתר על כן, טענת המבקש כי אדם אחר שילם את הקנס ללא ידיעתו היא טענה נפוצה שאינה מצדיקה הארכה, מה גם שהמבקש ידע על האישומים. בית המשפט הדגיש גם את חשיבותם של מועדים פרוצדורליים, את עקרון סופיות הדיונים ואת האינטרס הציבורי בקיום החוק. מאחר שהרשעתו של המבקש היא חלוטה, לא ניתן לערער עליה באמצעות ערעור או עתירה, אלא בנסיבות חריגות. השופטת התייחסה גם למספר פסקי דין קודמים התומכים בהחלטה זו, והדגישה כי על המבקש מוטל נטל ההוכחה לביטול פסק דין. מאחר שלא הוצג נימוק משכנע, וכדי למנוע ניצול אפשרי לרעה של מערכת המשפט, נדחתה הבקשה להארכת מעצר. החלטה זו התקבלה למען הצדק, מתוך הבנה כי כל הארכה עלולה לעודד ניצול לרעה של הליך הבקשה למשפט מאוחר. למבקש שמורה הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.