בש"א 1417/08

תקציר

פסק הדין מפרט את חובות המזונות בין בני זוג על פי הדינים הדתיים האישיים החלים עליהם. על פי החוק לתיקון דיני המשפחה, מזונות נקבעים על פי הדין האישי של החייב. החוקים האישיים הדתיים, לרבות הדין הנוצרי, היהודי והמוסלמי, קובעים קווים מנחים למזונות בני זוג, המדגישים את חובת הבעל כלפי אשתו. עם זאת, לאישה יש גם חובה הדדית להאכיל את בעלה אם הוא עני והיא עשירה, דבר שאינו נפוץ בדתות אחרות. השופט מדגיש כי חוקי הדת, לרבות הדין היווני-אורתודוקסי הנוצרי, הם חלק מהחקיקה המקומית ואינם דורשים הוכחה בבית המשפט. במקרה הנדון, הדין החל הוא חוק המשפחה הביזנטית, המחייב את הבעל לשלם מזונות לאשתו במהלך הנישואין. החיוב נובע מהנישואין עצמם ותלוי ביכולתו הכלכלית של הבעל. יתר על כן, אופי הנישואין בהלכה הנוצרית, טקס דתי, מחזק את חובת האישה. בית המשפט מכיר בדינמיקה המתפתחת של המשפחה המודרנית ומפרש את החוק כדי לקדם צדק, שוויון והדדיות. היא גורסת כי יש להתחשב בהכנסתה של האישה בעת קביעת דמי המזונות, במיוחד בנישואין שבהם אין חלוקת תפקידים מסורתית. בהתייחס למקרה הספציפי, השופט מורה לבעל, המקבל פנסיה נטו של 4,557 ש"ח, לשלם לאשתו מזונות זמניים בסך 1,950 ש"ח החל מיום 1.4.2008, צמודים למדד ומתעדכנים מדי שלושה חודשים. הכנסות האישה ייחשבו בפסק הדין הסופי. האירוע האלים בין בני הזוג, שהוביל לפרידתם, מוכר אף הוא, והבעל מוזהר כי אין צו להוצאות.