ת"א 42841/05

תקציר

בפסק הדין מובהר כי לטענת הנתבעת לחישוב מחדש של שכר התובע לצורך חישוב הנזק אין בסיס משפטי, שכן ניתן לעשות זאת רק באמצעות ערעור. בית המשפט דוחה את הצעת הנתבעת לחשב את תשלומי הביטוח הלאומי בשיעור של 22%, ובמקום זאת מקבל את טענת התובעת להשתמש בשכר רבעוני של 22,256 ₪, אך באופן יחסי בלבד. בית המשפט מפרט גם את הימנעותו של התובע מלהגיש בקשה מחודשת לניכויי ביטוח לאומי, והפחית את הניכוי הרעיוני ל-54,262 ₪. נדונה שאלה חשובה הנוגעת למאמציו של התובע לצמצם את נזקיו, כאשר בית המשפט מציין כי הפסיקה בנושא אינה ברורה. בית המשפט ממנה מומחים רפואיים להערכת נכותו של התובע, ולאחר מכן התובע אינו חייב לפנות למוסד לביטוח לאומי (מל"ל) אם הם חולקים על הערכת המל"ל. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי על התובע לפעול בתום לב ולהקטין את נזקיו, ויש לשקול את זכות התביעה של המל"ל. בית המשפט מוצא כי התובע גרם לדחיית תביעתו למל"ל בכך שלא המציא את המסמכים הרפואיים הדרושים ופעל רק לאחר שיהוי ממושך. לפיכך, הזמן השיפוטי המבוזבז במקרה זה מצדיק ניכוי רעיוני של תשלומי המל"ל שהתובע היה מקבל אילו פעל בהקדם. בית המשפט מציע כי בתאונות בהן אין למל"ל זכות תביעה כנגד הנתבע, יש לנכות את המענק הרעיוני של המל"ל. לעומת זאת, במקרים בהם למל"ל יש זכות זו, יש להתחשב במענק ששולם בפועל. פסק הדין מפרט גם ניכויים לתקופה ארוכה יותר, 43 חודשים במקום 23, ומפרט את הסכומים שעל הנתבע לשלם לתובע, לרבות פיצויים, הוצאות והוצאות משפט, תוך התחשבות גם בתשלומים קודמים, דמי פגיעה ומענקים. פסק הדין יבוצע בהיעדר שני הצדדים.