בג"צ 7012/93

תקציר

פסק הדין דחה עתירה שערערה על החלטת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לפסול שידור תשדירי פרסומת של העותרים, שנחשבו לנופלים בגדר האיסור על תעמולה מפלגתית. בית המשפט אישר את החלטת הרשות והסכים כי פרסומת העותרים מהווה "תעמולה מפלגתית" לקראת הבחירות למוסדות ההסתדרות. ההשפעה הדומיננטית של הפרסומת הייתה להשפיע על הבוחרים לתמוך במועמד מסוים, ללא כל אישור חוקי לשידורה. בנוסף, בית הדין פירש את האיסור על פרסום "בסכסוכי עבודה" כמתייחס לתוכן הפרסומת ולא לזהות המפרסם. פרשנות זו התבססה על תכליתו הסובייקטיבית של המחוקק, על עקרונות ההיגיון והסבירות ועל הצורך לכבד את עקרון היסוד של חופש הביטוי. בעקבות זאת קבע בית הדין כי זכיינים רשאים לשדר פרסומות שאינן קשורות לסכסוכי עבודה, גם אם מטרות הגוף המפרסם קשורות לנושאים אלה. בפסק הדין הודגש כי החלטת הרשות התבססה על פרשנות סבירה של החוק ולא פגעה בחופש הביטוי שלא לצורך. השופטים ברק, קדמי וצ'טל הסכימו עם ההחלטה.