ע"א 819/94

תקציר

במקרה דנן דן בית המשפט העליון בערעור בעניין זכויות ברכוש הנישואין בין המערערת לבין המשיב, שנישאו בשנת 1953 והתגרשו בשנת 1993. הסוגיה המרכזית הייתה הבעלות והשותפות בנכס שהושכר במקור ונרשם על שם המערערת. בית המשפט המחוזי הכיר בחלקו של המשיב בנכס על יסוד חזקת השותפות עקב נישואיהם. למרות מערכת היחסים הסוערת בין בני הזוג, שהתאפיינה בחיים משותפים לסירוגין ובנישואיו מחדש של המשיב לאחר מכן, מצא בית המשפט כי המשיב תרם תרומה משמעותית לבניית הנכס, דבר המעיד על כוונות שותפות. המערערת טענה כנגד חזקה זו, תוך שהיא מציינת את אופיים הפסול של נישואיהם וטוענת לאחריות כלכלית בלעדית לנכס. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ואישר כי מצב משפחתי וחיים משותפים מינימליים יכולים לקיים את חזקת השיתוף ברכוש, ללא קשר לחלקו של המשיב בפירוק הנישואין או לשיהוי בקביעת תביעתו. יתר על כן, חזקת המתנה לא הייתה ישימה בשל הקשר הזוגי המתוח. בית המשפט הכיר בתביעות אפשריות להשבחת רכוש שביצע בנם לאחר עזיבתו של המשיב, וציין כי ניתן לבחון מחדש סוגיות אלה בערכאות נמוכות יותר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מבסס את זכויותיו של המשיב בשותפות הרכושית מבלי להטיל הוצאות.