ע"א 7871/98

תקציר

פסק דינו של ו.ד.א. זליגמן מתייחס למחלוקת בין מערערת לבין שני משיבים בנוגע לכספים המגיעים למשיב 2. בית משפט קמא קבע תחילה כי על המערערת להעביר את הכספים המגיעים למשיב 2, בעקבות פעולה של בנק הפועלים לאכיפת עיקול על הכספים. בהמשך לכך, פנה המשיב מס' 1, שמונה ככונס נכסים, לבית המשפט בבקשה לחייב את המערערת לשלם ריבית על הכספים, בטענה כי המערערת עיכבה את הכספים שלא כדין. בית משפט קמא נעתר לבקשה זו, והביא את המערער לערעור, בטענה כי בכך נפתחה מחלוקת חדשה וכי יש לבסס את הערעור לגופו של עניין. לחילופין, ביקשה המערערת רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי ו.ד.א. זליגמן, אשר קבע כי ההחלטה נשוא הערעור היא פסק דין שני בין הצדדים ולכן נדרשת רשות ערעור. זליגמן קבע כי ההחלטה נוגעת לזכויות מהותיות ולא רק להוראות יישום, ולכן מדובר בפסק דין נפרד. משכך, הערעור לא דרש רשות, אך השופט ציין גם כי גם אם כן, בקשתו החלופית של המערער למתן רשות ערעור תיענה בשל משמעותה התקדימית של ההחלטה. המשיב 1 חויב בהוצאות הבקשה של המערערת, בסך 1,500 ש"ח, כולל הפרשי ריבית והצמדה.