בג"צ 1265/97

תקציר

העותר ערער על חוקיותה של תכנית מתאר מקומית לשכונת מגורים בירושלים, וטען כי לא היה מקום לאשר את התכנית ללא מינוי חוקר. העותרת ביקשה למנות חוקר לפי סעיף 107א לחוק התכנון והבניה, אך נדחתה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה. הוועדה אישרה את התוכנית, והמקרה הובא בפני שר הפנים לאישור סופי לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, המאפשר לשרים לאשר תכניות הדורשות את התייחסותם בתוך פרק זמן מסוים. בעתירה נטען כי הימנעותו של השר מלאשר או לדחות במפורש את התכנית אינה מהווה החלטה ולכן אין לראות בתכנית מאושרת. בנוסף, הם טענו כי לשר העבודה, שאליו הועברה הסמכות לאשר את התוכנית, אין סמכות למנות חוקר, דבר שיצר "ואקום שלטוני". בית המשפט העליון קבע כי שתיקתו של השר בעניין היוותה החלטה שלא להורות על אישור תכנית ולאחר מכן החלטה שלא למנות חוקר. עוד קבע בית המשפט כי הסמכות למנות חוקר היא סמכות עזר שהועברה יחד עם הסמכות העיקרית לאשר את התוכנית. מכאן שהיתה לשר סמכות למנות חוקר. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הבקשה לחוקר הייתה צריכה להיעשות בשלב מוקדם יותר וכי דחיית הבקשה על ידי הוועדה הייתה סבירה בהתחשב במומחיות חבריה. לבסוף, הרגישות הפוליטית של שטח התכנית לא הצדיקה מינוי חוקר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 25,000 ₪.