ערר 8031-06-20

תקציר

ועדת הערר קיבלה את הערר בעניין הרכיב שהוגדר בשומה המכרעת כ"תוספת שטחי בניה/הקלות במקום חניה". הוועדה מצאה כי אין בסיס חוקי לחייב את המערערת בתשלום היטל השבחה בגין תוספת זו, שכן דרישת הוועדה המקומית להקלה משוללת כל יסוד. כמו כן, לא הוכח קשר סיבתי בין הסעד לבין ההשבחה. עוד קבעה הוועדה כי ניתן היה לממש את הזכויות הנוספות ללא שינוי מיקום הכניסה לחניון, ושינוי המיקום אינו מצדיק את היטל ההשבחה. באשר למעמדן של זכויות אלה, קבעה הוועדה כי הן זכויות מוקנות ואינן מותנות בשיקול דעתה של הוועדה המקומית. לפיכך, פסיקה קודמת בנושא זכויות לא ברורות לא חלה. גם הקביעה בהערכה המכרעת כי ההקלה אפשרה את הקטנת רוחב המסוע נמצאה שגויה. מנגד, ועדת הערר דחתה את הערר בנוגע ליתר רכיבי השומה המכרעת. אלה כללו את המרכיבים הקשורים להגדלת כיסוי המרתף והעברת השטח העיקרי למפלס הגג, אשר המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות כי אין צורך בהקלה. כתוצאה מכך בוטלה קביעת ההשבחה לתוספת שטחי בנייה בשיעור של 20% לפי תכנית ח/3/152. המערערת זכאית להחזר היטל השבחה ששולם, לרבות הצמדה וריבית רגילה. ההחלטה התקבלה פה אחד, ולא נפסקו הוצאות.