ע"א 863/76

תקציר

חברת המלח לישראל בע"מ ערערה על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהעדיף את נתיבי חברה לתחבורה ישראלית בע"מ בסכסוך על בעלות על נגרר. חברת המלח טענה כי רכשה את הקרוואן בתום לב מחברת די.איי.וי מפעלי מתכת בע"מ, חברה שייצרה ומכרה נגררים. עם זאת, בית המשפט קבע כי נתיבי ישראל מעולם לא ויתרה על זכויות הבעלות שלה, וחברת מלח לא הביאה ראיות מספיקות לכך שרכשה את הקרוואן בתום לב, כנדרש בחוק. הגורם הקריטי היה שלנגרר שנמסר היה מספר שלדה שונה מזה שהזמינה חברת המלח, והיה לו גם לוחית רישוי, מה שהיה צריך לעורר חשד. השופט מצא את גרסתה של נתיבי ישראל לאירועים, לרבות העובדה שהטריילר נמסר ללא הסכמתם, אמינה יותר. בנוסף, פגמיו של הקרון והיעדר המסמכים הדרושים הטילו ספק נוסף בטענת תום הלב של חברת המלח. בית המשפט קיבל גם את הערעור הנגדי של נתיבי ישראל בעניין שכר טרחת עורך דין, והגדיל את הסכום שנפסק. לפיכך נדחה ערעורה של חברת המלח, והערעור שכנגד התקבל. ההחלטה הדגישה את חשיבות בדיקת הנאותות במקרים כאלה, וחברת המלח חויבה לשלם סך של 7,000 לירות ישראליות שכר טרחת עורך דין עבור שתי הערכאות.