עת"מ 20761-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות רבות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל בטענה לסכנת חיים לכאורה בארצות מוצאם. השאלה המשפטית המרכזית היא האם ניתן להחיל רטרואקטיבית את נוהל המקלט החדש שיושם בינואר 2011 על בקשות שהוגשו לפני חקיקתו. הנוהל הישן, הקיים מאז שנת 2002, כלל סינון ראשוני של נציבות האו"ם לפליטים, ואילו הנוהל החדש מסמיך את היחידה לקביעת מעמד פליט להחליט בבקשות. התהליך החדש מחמיר לכאורה, ומאפשר דחייה על הסף ללא ראיון מקיף. על בית המשפט לקבוע את חוקיותו של הליך זה ואת תחולתו הרטרואקטיבית, לצד בחינת כל מקרה לגופו כדי לקבוע אם נשקפת סכנה לכאורה לחייו של המבקש. השופט קובע כי הנוהל החדש מהווה מענה סביר לכמות הגבוהה של בקשות מקלט שלעתים קרובות אינן מוצדקות, ויישומו מוצדק. בית המשפט לא יתערב בהליך קבלת ההחלטות של המדינה בעניין זה. באשר לתחולה הרטרואקטיבית, השופט מצדד במדינה, וטוען כי הנוהל החדש מוחל באופן פרוספקטיבי, על בקשות שטרם הוכרעו, וזה מותר. עבור מקרים פרטניים, השופט מתווה תוכנית בת ארבע נקודות. ראשית, עתירות חסרות שחר – אלה המבקשים להאריך את שהותם מסיבות כלכליות או מסיבות אחרות שאינן מסכנות חיים – יידחו על הסף, במיוחד אם הגיעו לסוף שהותם החוקית או שהם מסתננים. שנית, במקרים שבהם יש ראיות לכאורה לסכנת חיים יינתנו צווי ביניים וייקבעו לשימועים. שלישית, בית המשפט ידון בבקשות הנופלות בין שני הקצוות הללו, ויטה לתת צווי מניעה עד לבירור נוסף. לבסוף, בית המשפט יטפל בבקשות ספציפיות באופן שונה, בהתאם לנסיבות הייחודיות שלהן. במקרה הספציפי הנדון, נמצא כי לעותרת – אזרחית פיליפינית – לא נשקפת סכנה ממשית לחייה. עתירתה, בדומה לעתירות רבות אחרות שהגיש אותו עורך דין, נדחית על הסף. השופט מדגיש כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים בעלי מצבים ממשיים של סכנת חיים ולא לנסות לנצל לרעה את המערכת מסיבות כלכליות, ומזהיר כי עתירות חסרות שחר עתידיות יגררו הוצאות אישיות לעורכי הדין. ההחלטה מדגישה את הצורך לאזן בין זכויותיהם של מבקשי מקלט אמיתיים לבין האינטרס של המדינה בניהול ההגירה, וקובעת כי הנוהל החדש הוא גישה לגיטימית וסבירה לניהול הליך המקלט.