ע"א 10740/02

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על פרשנותה של תניית שיפוט בחוזה למכירת דירה. המערערים טענו, כי יש להניח כי הסעיף הנדון, הכלול בחוזה אחיד, הוא תנאי מפלה כמפורט בחוק החוזים האחידים, התשמ"ב-1982. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו בעבר כי הסעיף אינו מפלה במקרה זה. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופטת דורנר ואושר על ידי השופטים אנגלרד ופרוקצ'יה, אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. בית המשפט העליון אימץ את "מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות" כמסגרת מתאימה לבחינת אופייה המפלה של פסקת השיפוט. על פי מבחן זה, בחן בית המשפט האם הסעיף מרתיע את המערערים מלממש את זכויותיהם. בית המשפט מצא כי במקרה זה, הסעיף לא קיפח את המערערים ולכן הוא חוקי. זאת ועוד, בית המשפט טען כי גמישותו של מבחן ההרתעה הופכת אותו לגישה ראויה, ואין בה כדי לשלול את החזקה הקבועה בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. לפיכך, הערעור נדחה, אך המערערים חויבו בשכר טרחת עורך דין מופחת בסך 5,000 ₪ בלבד בשל מורכבות עניינם.