ת"א 42343-10-19

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה סובבת סביב תוקפו של הסכם רכישת מקרקעין והסכם ביטול שבא בעקבותיו. הרוכשת, לילך, טענה כי שילמה את מלוא התמורה החוזית אך הציגה גרסאות תמוהות וחסרות אמינות בדבריה. מנגד, המוכרת, ירדנה, טענה כי הסכם הביטול נחתם בשל אי תשלום מלוא התמורה על ידי לילך. הבנק, שהעניק ללילך הלוואה לרכישה, רשם שעבוד על זכויותיה בדירה ושטר על הלוואת המשכנתא. בית המשפט בחן חמש שאלות מרכזיות: A. האם לילך שילמה את מלוא התמורה החוזית? בית המשפט מצא כי לילך שילמה רק 62,314 דולר מתוך 85,000 דולר הנקובים בהסכם, וטענתה כי שילמה את מלוא הסכום אינה אמינה. B. מדוע נחתם הסכם הביטול? בית המשפט קבע כי הסיבה המסתברת להסכם הביטול היא אי תשלום מלוא התמורה. הסברה של לילך כי הדבר נבע מסירובה של ירדנה לפנות את הדירה לא היה משכנע. ג. האם הסכם הביטול תקף? למרות החתימה על הסכם הביטול, בית המשפט הגיע למסקנה כי הוא לא בוצע אלא נזנח על ידי שני הצדדים ולכן נחשב כמבוטל. קביעה זו התבססה על היעדר פעולות כלשהן ליישום ההסכם ועל התנהלות הצדדים לאורך השנים. ד. האם הבנק ידע על הסכם הביטול והאם התביעה חסומה על הסף? בית המשפט קבע כי ירדנה לא הצליחה להוכיח כי הבנק ידע או היה עליו לדעת על הסכם הביטול בשנת 2005. טענת הבנק כי נודע לו על ההסכם בשנת 2019 לא הוסתרה, וטענת ההתיישנות נדחתה. ה. השלכות משפטיות ביחסי בנק-מוכר-קונה לאור ממצאי בית המשפט, הסכם הרכישה נותר בתוקף, והבנק יכול היה לממש את זכויותיה של לילך מול ירדנה בשלוש דרכים: 1. להגיש תביעה חדשה לאכיפת זכויותיה של לילך כנגד ירדנה, תוך התייחסות לתמורה שלא שולמה והיערכות למימוש זכויות אלה. 2. מימוש המשכון על זכויותיה החוזיות של לילך על ידי מכירתן לצד שלישי ופירעון חוב ההלוואה מהתמורה. 3. להגיש תביעה כספית ישירות נגד ירדנה על סמך כתב ההתחייבות עליו חתמה עם הבנק. הבנק היה רשאי לבחור באחת מהאפשרויות הללו. בנוסף, פסק בית המשפט לבנק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקל שישולמו במשותף על ידי לילך וירדנה.