ע"א 5007-10-08

תקציר

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מתייחס לערעור של חברת ארמור יבוא ושיווק בע"מ ובעלי השליטה בה (להלן: "המערערים") נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). המחלוקת נגעה לאי פירעון חלק מההלוואה שקיבלו מהבנק, שהייתה צמודה ליין היפני. המערערים טענו כי הבנק גבה מהם תשלום יתר בעת פירעון ההלוואה, שכן הבנק סירב להתאים את סכום ההחזר בהתאם לירידה בשער החליפין של הין. בית משפט קמא פסק לטובת הבנק, אך בית המשפט המחוזי מרכז קיבל חלקית את ערעור המערערים. בית המשפט המחוזי קבע כי על הבנק מוטלת חובה לגלות את תנאי ההלוואה באופן ברור ולא עשה כן. נמצא כי המערערים לא היו מודעים לתניית סייג, הקובעת כי הצמדת ההלוואה לשער החליפין של הין חלה רק אם השער עלה, ולא אם ירד. סעיף זה הוסתר באותיות הקטנות של מסמך עליו חתמו המערערים למעלה משנה לפני קבלת ההלוואה, בעוד שבהסכם ההלוואה עצמו לא צוין הדבר. בית המשפט קבע כי התנהגותו של הבנק הייתה בלתי תקינה וכי אין לחייב את המערערים בסייג. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור והורה לבנק להפחית את סכום ההחזר בשיעור מתאים, המשקף את הירידה בשער החליפין של הין. בנוסף, כל ריבית שגבה הבנק על הסכום שלא שולם הייתה אמורה להיות מופחתת, כאשר הריבית המרבית שהבנק החיל על חשבון החברה תשמש כאמת מידה. כן הורה בית המשפט על הפחתה של 50% בשכר טרחת עורכי הדין שנפסק על ידי בית המשפט קמא וקבע כי הבנק יישא בהוצאות הערעור, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ למערערים.