ע"א 11/84

תקציר

בפרשת בית המשפט העליון בעניין פרישתו של המערער מהאגודה השיתופית "שלב", הסוגיה המרכזית הייתה הערכת שווי מניותיה של המערערת עם פרישתה. המערערת, לאחר שקיבלה 15.5 משכורות למניה על בסיס החלטת אסיפה כללית, הגישה בקשה לפסק דין הצהרתי המבקש את שווי המניה המשוער בפועל בעת הפרישה. תביעתו נדחתה בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן נדחתה בערעור. עיקרו של הערעור היה מתן תוקף להחלטת האסיפה הכללית וויתור המערערת על זכויות. בית המשפט העליון התעמק במספר היבטים משפטיים, ובהם מושגי המרמה, הכפייה והעושק לפי חוק החוזים. בית המשפט מצא כי לא אירעה הטעיה, שכן למערער הייתה גישה לכל המידע הרלוונטי, וטעותו, אם בכלל, הייתה טעות של רווחיות העסקה, ולא טעות תפעולית. טענות המצוקה או העושק נדחו, שכן המערער לא עמד באמות המידה המשפטיות של מצוקה משמעותית או חולשה נפשית, ואף לא נכפה עליו כלכלית. טענת חוסר תום הלב של האגודה השיתופית נדחתה; בית המשפט מצא כי האגודה פעלה במסגרת זכויותיה ואישרה את ההתחייבויות החוזיות. יתר על כן, הוויתור על הדרישה הסטטוטורית על פי תקנות הקואופרטיב נחשב כבלתי כפוי ובעל תוקף משפטי משום שההוראות הנוגעות לשווי המניות לא היו קוגנטיות וניתן היה לשנותן על ידי תקנון האגודה או ויתורים ספציפיים. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות שנגרמו למשיבים.