עע"מ 5333/23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על תנאי מכרז להקצאת מתחמי מגורים ביישוב בדואי בנגב. המערערים טענו כי המכרז היה צריך לאפשר להם לבחור מגרש מתוך מגוון רחב יותר של אפשרויות על בסיס השתייכותם ל"שבטי החמולה", ולא להיות מוגבלים למשפחתם הקרובה. עם זאת, בית המשפט מצא כי בתנאי המכרז נקבע במפורש כי בחירת המגרש תוגבל למשפחות הזוכים. המשתתפים במכרז נחשבים כמי שהסכימו לתנאים אלה ואינם יכולים לערער עליהם כעת. בנוסף, טענו המערערים כי רק ל"ועדת האכלוס" יש סמכות לחלק את המתחמים, אך בית המשפט קבע כי למשיבים, לרבות מנהל האזור, אכן הייתה סמכות לעשות כן. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בדבר הפעלת סמכותם של המשיבים, וקבע כי היא נופלת בגדר שיקול הדעת הרחב הנתון לגופים מינהליים. יתר על כן, בית המשפט הכיר בפגמים פרוצדורליים קלים בהליך ההקצאה, אך ראה בהם בלתי מהותיים יחסית. ליקויים אלה תוקנו במהלך הניסוי, וביטול ההקצאות בשלב מתקדם זה יגרום נזק משמעותי ליותר מ-150 משתתפים אחרים ויסכן את הפרויקט כולו. בית המשפט הדגיש כי האינטרס הציבורי בהקמת השכונה גובר על הפגמים הפרוצדורליים הקלים. לבסוף, הסכים בית המשפט עם החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את הקצאות הבנייה ולא הורה הוצאות למערערים, שכן עתירתם תרמה לשיפור הליכי המשיבים. השופט י' עמית והשופט א' גרוסקופף הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט י' וילנר.