ע"א 3356/00

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שקיבל במידה רבה את תביעתה של דיירת מוגנת לפסק דין הצהרתי לפיו יש לה זכות בלעדית להשתמש בכל חלקי הנכס המושכר - מלון בשם גלים - הממוקם בקומה השנייה ובחלקים מהגג והחצר של בניין ברחוב אלנבי 9 בתל אביב. השטחים המוחכרים הוגדרו בהסכם חכירה משנת 1944. המערערים, שהם הבעלים הנוכחיים של הבניין, הגישו תביעה שכנגד בה ביקשו לפנות את המשיב מהשטחים המושכרים. בית משפט השלום קיבל את השימוש ארוך השנים שעשתה המשיבה בגג ובחצר כחלק אינטגרלי מבית המלון, וקבע כי היא החזיקה בהם ברשות הבעלים הקודמים. בית המשפט קבע כי החזקתה של המשיבה בחלקים אלה, שלא נכללו במושכר, מהווה סמכות בלתי חוזרת, בהתחשב בשנות ההחזקה ובכספים שהושקעו באחזקת המבנה ושיפוצו. בית המשפט דחה את טענות המערערים לפינוי והורה להם לפצות את המשיבה בגין השקעותיה. לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, הסכים בית המשפט המחוזי עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום בדבר השימוש ההיסטורי שעשה המשיב בחלקים השנויים במחלוקת של המבנה. עם זאת, בית המשפט המחוזי חלק על ההשלכות המשפטיות שקבע בית משפט השלום. בית המשפט קבע, כי היתר המשיב להשתמש בגג ובמחסן שבחצר הוא סמכות הניתנת לביטול, שכן הכלל הוא כי רשות מיותרת ניתנת לביטול בכל עת על ידי בעל הקרקע. בית המשפט מצא כי הגג והמחסן אינם חיוניים לתפעול המלון, והשקעותיה של המשיבה בבניין לא זיכו אותה באופן חד משמעי בהמשך השימוש בשטחים אלה. יתר על כן, המשיבה לא תבעה פיצויים במהלך ההליכים בבית משפט השלום ולא סיפקה אומדנים כלשהם לגבי השקעותיה. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי זכותם של המערערים לבטל את רשות המשיב להשתמש בגג ובמחסן. עם זאת, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית משפט השלום בעניין שטח הרחבה המשמש כדלפק הקבלה של המלון, שכן הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמלון. בית המשפט המחוזי החליט להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום והתיר את שלילת רישיונו של המשיב להשתמש בגג ובמחסן בחצר. היא הורתה למשיב לפנות שטחים אלה והעמידה את ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שישולמו על ידי המשיב למערערים על סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ צמוד. הערבות הבנקאית שהעמיד המשיב הייתה אמורה להיות מוחזרת למערערים.