ע"פ 6251/94

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב ערעורו של המערער, שמעון בן-ארי, בתיק פלילי מורכב של הרשעה ברצח. השופט חשין והשופטת אור מוצאים מסקנות שונות מזו של השופט גולדברג באשר לאשמתו של המערער. מדובר בהרשעה קודמת של מוטי בן עזרא, על סמך הודאותיו וראיות נוספות. בן עזרא הפליל תחילה אחרים, בהם חגי יוסף ומוסטפא סרסור, מה שהוביל להגשת כתב אישום נגדם, שמאוחר יותר הושאר בשל ספקות לגבי אמינות דבריו של בן עזרא. בית המשפט קיבל את ערעורו של בן עזרא וזיכה אותו, בעקבות החלטת הפרקליטות, שהבינה את חוסר העקביות בראיות הקושרות בין בן עזרא למערער בשני משפטים נפרדים. דעת הרוב הדגישה את הצורך לבחון האם הודאתו של בן עזרא מתיישבת עם הרשעתו של המערער. השופט חשין, בהתאם לחוות הדעת החולקת, קבע כי הראיות מהודאתו של בן עזרא עשויות לעורר ספק סביר באשר למעורבותו של המערער. השופט אור עמד על הצורך לבחון את הראיות הנסיבתיות, וציין כי אם גרסתו של בן עזרא סבירה, היא מעוררת שאלות בדבר אשמתו של המערער. משכך, טען השופט אור לזיכוי מחמת הספק הסביר. עם זאת, השופט חשין הגיע למסקנה כי בעוד שעדותו הבלתי מהימנה של בן עזרא והודאותיו הבלתי עקביות עלולות לערער את ההרשעה, התביעה הציגה ראיות נסיבתיות חזקות שיש בהן די כדי להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מותיר על כנו את הרשעתו של שמעון בן-ארי, שכן דעת הרוב מצאה את הראיות נגד המערער חזקות דיין כדי לעמוד בסתירות לכאורה שהציגה גרסתו של בן עזרא.