רע"א 1689/24

תקציר

ההחלטה לדחות את הבקשה התקבלה לאחר עיון מעמיק, ללא צורך בתגובת המשיב. עניינו של התיק בהוצאות הקשורות לבקשת ביזיון בית המשפט בלבד, בנפרד מהוצאות ההליך העיקרי שנקבעו בפסק הבוררות. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט מגביל ערעורים על החלטות על הוצאות משפט, אך אינו חל כאן מאחר שההכרעה בהוצאות התקבלה לאחר פסק הדין שאישר את פסק הבוררות. בדרך כלל, בתי משפט לערעורים אינם ששים לבטל החלטות פרוצדורליות של בית המשפט בנוגע להוצאות, אלא אם כן יש טעות משפטית ברורה או התנהגות בלתי הולמת. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי הוצאות משפט נועדו לשפות את הצד הזוכה, בהתחשב בגורמים כגון התנהלות ההליך, הסעד המבוקש לעומת שהתקבל, מורכבות ההליך ושכר הטרחה ששולם. העלויות צריכות להיות הוגנות וסבירות, תוך איזון בין זכויות הגישה לבית המשפט לבין שוויון בעלי הדין. עלויות מוענקות בדרך כלל, אלא אם כן נסיבות מיוחדות מצדיקות אחרת. במקרים של הליכי סרק או ניצול משפטי לרעה, בתי המשפט עשויים להטיל הוצאות. עם זאת, בית המשפט לא מצא את בקשת הביזיון כחסרת תוחלת או פוגענית. הבקשה נבעה ממחלוקות עובדתיות בנוגע לבקשתו המקדמית של המשיב ולפרשנות פסק הבוררות. מאחר שהמבקש הסכים בסופו של דבר למסור את המידע המבוקש, עודד בית משפט קמא הידברות בין הצדדים ולא הכרעה שיפוטית. מאחר שהתיק הסתיים ללא שימוע, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. שיקול דעתו של בית משפט קמא בעניינים אלה לא הראה כל טעות משפטית, ובכך שלל את הצורך בהתערבות בערעור. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, מבלי שנפסקו הוצאות, שכן לא נדרשה מענה. ההחלטה התקבלה ביום 21.3.2024.