תנ"ג 43264-02-17

תקציר

נסוב התיק נסוב סביב אישור תביעה נגזרת שהגישו שני חברי הנהלת ההתאחדות לכדורגל ("ההתאחדות לכדורגל" או "ההתאחדות") נגד שלושה משיבים, שהיו גם חברי הנהלת ההתאחדות, ורואה חשבון שביקר את הדוחות הכספיים של ההתאחדות. המבקשים טענו כי המשיבים גרמו להתאחדות נזק בסך של 38.5 מיליון ₪, או לפחות 26 מיליון ₪, בכך שהעבירו כספים עודפים מההתאחדות לקבוצות כדורגל שהיו חברות בהתאחדות. כספים אלה מקורם במועצה להסדר ההימורים בספורט ("הטוטו") וממכירת זכויות שידור. המבקשים טענו כי הסכומים בפועל שהעבירה ההתאחדות לקבוצות עלו בהרבה על הסכומים שהקבוצות היו אמורות לקבל, וכי המשיבים היו מודעים לכך ואף נהנו מכך באופן אישי. המשיבים דחו את טענות המבקשים וטענו כי יש לדחות את הבקשה מלכתחילה משום שלא ניתן להגיש תביעה נגזרת בשם העמותה, שהיא עמותה ולא חברה. עוד טענו כי למבקשים, כחברי הנהלת העמותה, אין זכות להגיש בקשה כזו. בנוסף, הם טענו כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וכי האגודה כבר נקטה בצעדים לתיקון הנזק. בית המשפט בחן בהרחבה האם ניתן לאשר תביעה נגזרת מטעם העמותה. היא הגיעה למסקנה כי היעדר הוראה חוקית מפורשת המאפשרת תביעה כזו מהווה הסדר פשרה שלילי, כלומר לא ניתן לאשר תביעה נגזרת מטעם העמותה. בית המשפט ביסס את החלטתו על ניתוח התכליות המונחות ביסוד מנגנון התביעה הנגזרת, אופייה הדואלי של האגודה ומנגנוני הפיקוח החלים עליה. בית המשפט מצא כי העמותה, על אף היותה בעלת מאפיינים ציבוריים, מפוקחת על ידי מספר גופים ציבוריים, דבר שיש בו כדי להרתיע את נושאי המשרה באגודה מלעבור על החוק. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי כוונת המחוקק הייתה להחריג את האפשרות לתביעות נגזרות מטעם עמותות. כוונה זו באה לידי ביטוי בהליכי החקיקה, בחקיקה בת זמננו ובדיונים על חוק העמותות החדש. בית המשפט הדגיש כי אילו רצה המחוקק לאפשר תביעה כזו, היה קובע זאת במפורש, כפי שעשה במקרה של חברות וחברות לתועלת הציבור. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור תביעה נגזרת, מבלי להתעמק לגופה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי אין בהחלטתו כדי למנוע מהעמותה לנקוט צעדים לאכיפת החוק ולהגנה על האינטרסים הקנייניים שלה. באשר להוצאות ההליך, קבע בית המשפט כי על הצדדים להגיש טיעונים נוספים בשאלה האם המבקשים ובאי כוחם זכאים לשכר טרחה ושכר טרחה.