ת"א 55832/04

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך חוב, כאשר התובעת, עובדת בחברה בבעלות שני אחים, טוענת כי חסכונותיו של בעלה שימשו למימון פעילות החברה. התובעת מבקשת להטיל על אשתו של אחד האחים (הנתבע 1) אחריות לחוב לפי חוק חלוקת חובות בין בני זוג. הנתבעים טוענים כי אין יריבות בין התובע לבין הנתבע 1, וכי החוב הוא תוצאה של פעילות עסקית ולא של פעילות זוגית משותפת. השופטת בוחנת היטב את חומר הראיות ומגיעה למסקנה כי חזקת זכויות וחובות השיתוף בין הנתבעת 1 לבעלה אינה חלה במקרה זה, בעיקר בשל הסכם ממון הנותן תוקף להפרדת הרכוש ביניהם. גם אם חל כלל השיתוף, המקרה נופל לחריג שהוכר בפסיקה הישראלית, שכן החוב נובע מערבות אישית שהעמיד הבעל, ההופכת אותו לחובו האישי. זאת ועוד, השופטת מוצאת כי התנהלותה של התובעת לאורך כל ההליך המשפטי גובלת בניצול לרעה של הליכי משפט, שכן היא בחרה אסטרטגית שלא לכלול את נתבעת 1 בתביעה הראשונית, ובכך מנעה ממנה את האפשרות לערער על החוב. מעשיה של התובעת, כגון פתיחת הליכי פשיטת רגל נגד הבעל ולאחר מכן נטישתם בפתאומיות, נחשבו בלתי ראויים ואנוכיים. השופט דוחה גם את טענת התובע בנוגע לכספי קופת הגמל, וקובע כי מדובר בהרחבה בלתי מורשית של טענות. העדות שהוצגה, בעיקר זו של התובע, לא הייתה משכנעת, והשופט חושד שיש בסיפור יותר ממה שנראה לעין, מה שאולי מעיד על קנוניה בין התובע לבין האח שנפטר. סיכומו של דבר, התביעה נדחית בהוצאות שנפסקו לנתבע 1. על התנהלות התובע נמתחה ביקורת, והשופטת מדגישה את הצורך בזהירות בחשיפת בני זוג לתביעות ישירות מצד נושי בן זוגם. ההחלטה מהווה תזכורת לכך שיש להחיל את דיני חלוקת החובות בין בני זוג באופן מושכל, תוך איזון זכויות בני זוג וצדדים שלישיים, תוך הימנעות מניצול לרעה של הליכים משפטיים.