ת"א 21788-02-19

תקציר

התובעת, ליטל, תבעה את שירותי בריאות כללית ואת בית החולים פוריה בגין רשלנות רפואית. לטענתה, הנתבעים התרשלו במהלך מעקב ההיריון והאשפוז שלה, מה שהוביל ללידת בנה עם תסמונת גנטית. לטענתה, הנתבעים לא הצליחו לאבחן תסמונת גנטית במהלך ההיריון ולמסור מידע רלוונטי, שהיה מוביל אותה להפסקת ההיריון. עוד טענה כי הנאשמים הפרו את האוטונומיה שלה. הנאשמים הכחישו את הטענות. בית המשפט בחן את הטענות בפירוט ומצא כי כללית לא הפנתה את התובעת לייעוץ גנטי בשבוע 34 להריונה, למרות ממצאים חריגים. הדבר היווה רשלנות והפרת החובה החקוקה לתת הסכמה מדעת. עם זאת, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין כישלון זה לבין לידת הילד עם התסמונת, שכן הייעוץ לא היה מוביל להפסקת ההריון. באשר לאשפוז בבית החולים פוריה, מצא בית המשפט כי החלטת הרופאים ליילד את התינוק בטרם עת הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית, שכן היא נועדה למנוע נזק פוטנציאלי לעובר. בעוד שבית החולים לא השיג את הסכמתה מדעת של התובעת בכך שלא יידע אותה על הצורך בייעוץ גנטי ועל האפשרות להפסקת הריון סלקטיבית, בית המשפט שוב לא מצא קשר סיבתי, שכן סביר להניח שהתובעת הייתה מסכימה לניתוח הקיסרי גם אם הייתה מעודכנת כראוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענותיה של התובעת לרשלנות ולהפרת חובה חקוקה לא נבלמו, אך הנתבעים פגעו באוטונומיה שלה. סוגיית הפיצוי בגין הפרה זו הושארה לדיון נוסף. פסק הדין היה אפוא חלקי, דחה את טענות הרשלנות והפרת החובה, והותיר את הפגיעה באוטונומיה ואת הפיצוי להכרעה בהמשך.