ע"פ 5974/00

תקציר

פסק הדין מזכה את המערערים מאשמת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על ההרשעה בנימוק שלא הוכח הקשר הסיבתי בין התקיפה לגניבה. על פי הכרעת הדין, תקיפת המתלונן והגניבה שבאה בעקבותיה היו שני עניינים נפרדים. כוונת המערערים לגנוב לא הוכחה אלא לאחר התקיפה, ולכן הגניבה לא בוצעה כדי להתגבר על התנגדות או למנוע התנגדות כנדרש בסעיף 402(א) לחוק העונשין. נסיבות האירוע לא התבררו במלואן, ולא הובהר אם המערערים התכוונו לבצע עבירה כלשהי בהגיעם לבניין. בית המשפט גם לא יכול היה לקבוע בוודאות מי משלושת התוקפים גנב את הכסף והאם האחרים היו מעורבים או מודעים לגניבה. עם זאת, המערערים מורשעים בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 יחד עם הנסיבות המפורטות בסעיף 382(א) לחוק העונשין. רק השופט לוי הציע להרשיע את המערערים בעבירה זו, תוך שהוא סבור כי יש מקום לאשר את הרשעתו של איברהים בעבירת ההדחה במהלך החקירה. העונש הכולל נקבע על 24 חודשים, שמחציתם ירוצו בפועל. השופט אור ופרוקצ'יה הסכימו עם נימוקיו של השופט לוי ועם התוצאה אליה הגיע.