ת"א 1261/07

תקציר

השופט בתביעת רשלנות רפואית זו פסק לטובת הרופאים וצוות בית החולים הנתבעים, וקבע כי נזקי התובע לא נגרמו כתוצאה מטיפול רשלני. התובעת, שנולדה פגה בשבוע 33, סבלה בימיה הראשונים מהיפונתרמיה (רמות נתרן נמוכות), אשר לטענת התובעת נגרמה כתוצאה מדילול יתר של תמיסות עירוי וטיפול רשלני מצד הנתבעים. עם זאת, העדיפה השופטת את חוות דעתם של העדים המומחים מטעם הנתבעת, שהעידו כי הטיפול היה סביר ומיומן, וכי מצבו של התובע לא נבע מרשלנות. המומחים גם הפריכו את הטענה כי הנזק המוחי נגרם לתובעת כתוצאה מהיפותרמיה וברדיקרדיה, ובמקום זאת ייחסו אותו לזיהום תוך רחמי בשילוב עם פגותה. השופטת קיבלה את הטענה שלאם היה זיהום תוך רחמי, שגרם למים סביב התובעת להישבר מוקדם, מה שהוביל לשחרור חומרים רעילים שפגעו במוחה של התובעת. הדבר נתמך בהיסטוריה הרפואית של אמה של התובעת ובסימפטומים שהציגה התובעת לאחר הלידה. עוד מצאה השופטת כי היעדר חיידקים בתרביות של התובעת לא העיד על היעדר זיהום, וכי היעדר הפגיעה של אחותה התאומה של התובעת לא הפריך את תיאוריית הזיהום, שכן לאנשים יכולות להיות תגובות שונות לאותו זיהום. ככלל, קבעה השופטת כי נכותה של התובעת נבעה מזיהום ברחם, בשילוב עם לידתה המוקדמת, ולא מפעולות רשלניות כלשהן של הנתבעים. לפיכך, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין הטיפול בנתבעת לבין נזקי התובע. משכך, נדחתה טענת הרשלנות, ומייתרת את הצורך בהמשך שמיעת הראיות בדבר היקף הנזק. בהתחשב בנסיבותיו של התובע, החליט השופט גם שלא לפסוק הוצאות לנתבע.