רע"א 28876-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין ברע"א 28876-06-25 **מ.נ נ' שירביט מבית הראל חברה לביטוח בע"מ**, העוסק בסוגיית מינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. ### מבוא פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, שדחה את בקשת המערערת למינוי מומחה בתחום הכאב, למרות קיומה של חוות דעת אורתופדית שקבעה נכויות בגין הגבלות תנועה, ולמרות המלצתו של המומחה האורתופדי (ד"ר אגסי) על מינוי מומחה כאב, עקב חוסר מומחיותו בתחום זה. ### העקרונות המשפטיים המנחים בית המשפט המחוזי, בראשות כב' השופטת חדוה וינבאום וולצקי, ביסס את החלטתו על ההלכות המושרשות שנקבעו בבית המשפט העליון (הלכות *ציון* ו-*ששון*): 1. **הכרה בכאב כתחום עצמאי:** ההלכה הפסוקה מכירה בכך שכאב יכול, במקרים המתאימים, להוות מוקד נכות עצמאי ולא רק נלווה לתחום רפואי אחר. זאת בשל השפעתו המכרעת על איכות החיים ותפקודו של הנפגע. 2. **מבחן "ראשית הראיה":** כדי למנות מומחה בתחום הכאב, על התובע להציג "ראשית ראיה" לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית המובחנת מהבעיות האורתופדיות (או האחרות) שכבר טופלו. 3. **תפקיד המומחה הקיים:** כאשר מומחה רפואי בתחום הליבה (במקרה זה – אורתופד) מציין מפורשות כי הוא אינו מומחה בתחום הכאב וממליץ על מינוי מומחה בתחום זה, הרי שקמה הצדקה מוגברת למינוי, שכן המומחה הקיים מעיד על עצמו כמי שאינו יכול להעריך את היקף הנזק התפקודי בתחום הכאב. ### החידוש והיישום בפסק הדין החידוש המרכזי בפסק הדין בא לידי ביטוי ביישום המבחנים הללו בנסיבות של "שברי נכויות" וטיפולים פולשניים: * **הבחנה בין הגבלת תנועה לבין תסמונת כאב:** בית המשפט מחדד כי קיימת הבחנה בין נכות בגין "הגבלת תנועה" (שהיא ממצא אורתופדי אובייקטיבי) לבין "תסמונת כאב" (שהיא מצב תפקודי וקליני). אם המומחה האורתופדי התייחס רק להגבלות הפיזיות ולא נתן מענה לכאב הכרוני המצריך טיפול במרפאת כאב (זריקות תחת שיקוף, תרופות ייעודיות), הרי שקמה הצדקה למינוי נפרד. * **התמודדות עם טענת "מסמכים מוזמנים":** בית המשפט קבע סטנדרט ראייתי גמיש: העובדה שמסמכים רפואיים הוגשו באיחור או שהטיפולים לא החלו בסמוך לתאונה, אינה שוללת את הזכות למינוי מומחה, במיוחד כאשר קיימים הסברים סבירים (כגון הריון) וכאשר מדובר בתיעוד רפואי ממרפאות כאב שעסקו בטיפולים פולשניים, אשר אינם ניתנים בנקל ללא אינדיקציה רפואית ממשית. * **מניעת קיפוח הזכות לפיצוי:** פסק הדין מדגיש את העיקרון המהותי – מניעת מצב בו תובע לא יוכל להוכיח את מלוא נזקיו. אם המומחה הקיים הודה במוגבלות הידע שלו ביחס לתלונות הכאב, דחיית הבקשה למינוי מומחה תביא לחוסר צדק דיוני, שכן לא יינתן ביטוי כספי (נכות) לסבלו האמיתי של הנפגע. ### סיכום פסק הדין מהווה נדבך חשוב בהגנה על זכותו של נפגע להוכחת נזקיו במלואם. הוא מבהיר כי **המלצתו של מומחה רפואי ממונה למינוי מומחה בתחום אחר (בשל העדר מומחיות) מהווה נדבך משמעותי בביסוס "ראשית הראיה"**, וכי בית המשפט לא יסתפק בחוות דעת אחת אם הוכח שהיא אינה ממצה את מכלול נזקי התובע, ובפרט את תסמונת הכאב הכרוני.